1. בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית), מיום 22/10/12 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה למערער נכות יציבה בשיעור 59% מיום 1/1/12 ("ההחלטה").
2. עניינו של המערער הוחזר לוועדה הרפואית לעררים, מכוח פסק דין מיום 15/5/12 (ב"ל 11- 11- 10904) ("פסק הדין"). על פי פסק הדין, הוטל על הוועדה:
א) לבחון האם נותר למערער ליקוי נפשי, וככל שכן - מה שיעור הנכות שנותרה בגינו;
ב) לתת דעתה לחוות הדעת של ד"ר רשף, מומחה לנוירולוגיה, מיום 18/5/03, ולקבוע האם יש בה כדי לשנות מהחלטתה;
ג) לתת דעתה לחוות הדעת של ד"ר חביב אללה גאזי, מומחה לאורטופדיה, מיום 25/4/08, ולקבוע האם יש בה כדי לשנות מהחלטתה;
3. לטענת המערער, הוועדה לא התייחסה כנדרש לחוות הדעת הרפואיות שעמדו בפניה, והיועצים לוועדה, הנוירולוג והפסיכיאטר, לא התייחסו לתיעוד הרפואי שעמד לעיונם.
4. לטענת המשיב, הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין, החלטתה מפורטת ומנומקת ולא נפל בה פגם משפטי.
5. עניין לנו בהחלטה שניתנה בעקבות פסק דין. משכך, יש לבחון האם פעלה הוועדה בהתאם להנחיות פסק הדין.
ביום 27/8/12 התכנסה הוועדה, בהרכב מומחה לרפואת עיניים, מומחה לאורטופדיה ומומחה למחלות פנימיות. הוועדה עיינה בפסק הדין, בחוות דעת ד"ר רשף מיום 18/5/03, ובחוות דעת ד"ר חביב אללה גאזי מיום 25/4/08.
בנוגע לליקוי הנפשי, התייעצה הוועדה עם מומחה פסיכיאטר, ד"ר קירש, אשר בדק את המערער ביום 19/8/12, וקבע לו נכות בשיעור 20% בגין הפרעת הסתגלות, לפי פריט ליקוי 34(ב)(3).
בנוגע לחוות דעת הנוירולוג ד"ר רשף, מיום 18/5/03, ביקשה הוועדה להיוועץ עם יועץ נוירולוג. ד"ר מחאג'נה בדק את המערער ביום 19/9/12, וקבע לו 10% נכות בגין כאבי ראש, לפי פריט ליקוי 29(6)(II), וכן 10% נכות בגין רעד בידיים לפי אותו פריט ליקוי. בנוסף, קבע היועץ הנוירולוג כי לא נותרה נכות בגין נוירופתיה פרפרית.
בנוגע לחוות דעת האורטופד ד"ר חביב אללה גאזי, מיום 25/4/08, ציינה הוועדה כי אינה מקבלת את מסקנותיו של ד"ר חביב אללה בכל הנוגע לתנועות עמוד שדרה מותני וברכיים מהטעם שממצאי בדיקתה היו שונים מממצאי בדיקתו.
עינינו הרואות, כי הוועדה פעלה בדיוק על פי הנדרש ממנה בפסק הדין, ובצורה מנומקת ומפורטת. על כן, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.
להלן אדון בטענות המערער כסדרן:
א) היועץ המומחה לפסיכיאטריה
6. היועץ הפסיכיאטר, ד"ר קירש, אשר בדק את המערער ביום 19/8/12, עיין במסמכים הרפואיים שעמדו בפניו, הקשיב לתלונות המערער וערך לו בדיקה קלינית. ד"ר קירש פירט את ממצאיו וקבע למערער נכות בשיעור 20% בגין הפרעת הסתגלות, לפי פריט 34(ב)(3).
7. לטענת המערער, היועץ המומחה לפסיכיאטריה לא התייחס לחוות הדעת של ד"ר חביב אללה, ד"ר רשף וד"ר מזאוי, שכלל לא עמדו בפניו. מקובלת עלי טענת המשיב, כי על פי הוראות פסק הדין לא נדרש היועץ הפסיכיאטר להתייחס לאותן חוות דעת. במסגרת הוראות פסק הדין התבקשה הוועדה לבחון האם נותרה למערער נכות נפשית, ואם שכן - לקבוע מה שיעורה. לאור האמור, הוועדה התייעצה עם הפסיכיאטר ד"ר קירש, אשר עיין במסמכים הרפואיים בתחום הנפשי. הגיונם של הדברים הוא שהמומחה בפסיכיאטריה יידרש לחוות דעת בתחום מומחיותו, ומטבע הדברים אינו נדרש לתת דעתו לחוות דעת בתחומי שאינם תחומי התמחותו, כגון נוירולוגיה, אורטופדיה ורפואת עיניים. וודאי שכך הם פני הדברים כאשר בין חברי הוועדה נמנו מומחים בתחום הפגיעה שאליה מתייחסת חוות הדעת (מומחה לאורטופדיה, ד"ר סלטי; מומחה לרפואת עיניים, ד"ר בירן; יועץ לוועדה מומחה לנוירולוגיה, ד"ר מחאג'נה). למעלה מהדרוש אוסיף, כי פסק הדין לא התייחס לתחום העיניים, ולכן ממילא לא נדרשת התייחסות הוועדה לחוות דעתו של ד"ר מזאוי. לפיכך, דין טענת ערעור זו להידחות.
ב) היועץ המומחה לנוירולוגיה
8. הוועדה התייעצה, כאמור, עם יועץ מומחה לנוירולוגיה, ד"ר מחאג'נה, אשר בדק את המערער ביום 19/9/12. לטענת המערער, היועץ התייחס באופן כוללני לחוות דעתו של ד"ר רשף. המשיב טען מנגד, כי היועץ הנוירולוג התייחס לחוות הדעת של ד"ר רשף, ערך למערער בדיקה קלינית, וקבע כי מסקנותיו של ד"ר רשף אינן מקובלות עליו לאור ממצאיו השונים.
9. דין טענת המערער להידחות. אשר לטענה שהיועץ לא התייחס לקביעתו של ד"ר רשף לגבי "תסמונת פוסט חבלתית כרונית המתבטאת במצב רוח דכאוני", הרי שד"ר רשף בחוות דעתו המליץ על נכות פסיכיאטרית לפי פריט ליקוי 34, ליקוי אליו התייחס היועץ הפסיכיאטר שזה תחום מומחיותו. לפיכך, לא נדרש היועץ הנוירולוג ליתן דעתו לליקוי זה. היועץ אף ציין בחוות דעתו, כי
"תלונות בתחום הפסיכיאטרי נדונו על ידי יועץ לתחום זה". אשר לטענה שהיועץ לא התייחס לקביעתו של ד"ר רשף לגבי "נזק לעצב הטריגמינוס בצורת ירידה בתחושה וכאבים", הרי שאין הדבר נכון. היועץ הנוירולוג קבע למערער נכות בשיעור 10% לפי פריט 29(6)(II) בגין כאבי ראש, ונכות דומה בגין רעד בידיים. עיון בחוות דעת ד"ר מחאג'נה מעלה כי הוא התייחס לחוות דעת ד"ר רשף באופן מפורט, והסביר מדוע אינו מקבל את המלצותיו, לאור השוני בממצאים. דין הוא שממצאים שונים, מהווים הנמקה ברורה והתייחסות מספקת לחוות דעת או קביעה רפואית שונה מזו של הוועדה. לאור האמור, גם טענת ערעור זו נדחית.
ג) התייחסות הוועדה לחוות דעת רופא אורטופד
10. אף אין לקבל את טענת המערער כי התייחסות הוועדה לחוות דעתו של ד"ר חביב אללה גאזי הייתה כללית. עיון בהחלטת הוועדה מיום 27/8/12 מעלה כי הוועדה התייחסה לחוות הדעת באופן מפורט ומנומק. הוועדה ציינה כי ממצאי בדיקתו של ד"ר חביב אללה גאזי בכל הקשור לעמוד שדרה מותני שונים ממצאי בדיקתה. הוועדה הסבירה כי לא מצאה כל הגבלה בתנועות גב תחתון, ולגבי הברכיים אינה מקבלת את ממצאיו של ד"ר חביב אללה גאזי שכן מסקנתו מבוססת על צילומי רנטגן שלא עמדו בפני הוועדה. מאחר שלא עמד בפני הוועדה כל תיעוד רפואי שמתייחס לברכיים, אין בידי הוועדה לקבל את קביעתו הרפואית של ד"ר חביב אללה גאזי כי מדובר במחלה ניוונית. קביעת הוועדה בדבר שוני בממצאים עונה על דרישת ההנמקה, ולכן דין טענת המערער להידחות גם בעניין זה.